חותם אמינות אנגלית.png

press to zoom

press to zoom

press to zoom
1/2
צוות המשרד

משרדנו מעסיק צוות עורכי דין ומתמחה אשר עוסקים, כל אחד בתחומו, בדיני עבודה, ייצוג חקלאים, קבלנים, חברות שירותים גדולות, ליטיגציה בכל תחומי המשפט, רשויות מקומיות ודיני תכנון ובנייה, משפט אזרחי, היי-טק, עריכת חוזים, דיני מכרזים, מקרקעין, נזיקין וכן בתהליכי הוצאה לפועל מול רשות האכיפה והגבייה.

שירותי המשרד

 

משרד עורכי דין, נוטריונים ומגשרים דדוש ושות' עורכי דין, בראשותו של עורך הדין שי דדוש, הינו משרד בולט בנוף המשפט הישראלי, המתמחה בכל היבטי המשפט האזרחי והמסחרי, דיני העבודה והמשפט המנהלי ומספק שירותים משפטיים בתחומים הבאים:

חדשות ופרסומים

האם ניהול מו"מ לאחר פתיחת מעטפות המציעים במכרז מביא לפסילתו

 

בתיק שנדון לאחרונה בביהמ"ש המחוזי חיפה ת"א 59715-08-21 אמס עבודות עפר ופיתוח בע"מ נ' חב' קדישא חדרה גחש"א ואח' עסק ביהמ"ש בשתי שאלות עיקריות: האחת, האם ניהול מו"מ לאחר פתיחת מעטפות המציעים במכרז מביא לפסילתו, והשניה, האם השתתפות באותו מו"מ יוצרת מניעות לתקוף את תוצאות המכרז.

חב' קדישא חדרה פרסמה מכרז לביצוע עבודות הרחבה ופיתוח בבית עלמין בחדרה. למכרז ניגשו 4 מציעות, והצעת התובעת – חב' אמס עבודות עפר ופיתוח בע"מ היתה ההצעה הזולה ביותר.

בהצעת התובעת נפל פגם בערבות הבנקאית, בתחילה נפסלה ההצעה בשל הפגם, ולאחר שמיעת טיעוני התובעת, הוחלט לאפשר דיון בהצעתה למרות הפגם.

בהמשך, קיבל בית המשפט את טענות הזוכה, חב' יד אריה לבנין והשקעות בע"מ שטענה כי פגמים מהותיים בערבות הבנקאית של התובעת, הצדיקו את פסילתה: מדובר בשני פגמים שנפלו בערבות הבנקאית של התובעת בהשוואה לערבות שנדרשה לפי תנאי המכרז, הן לענין הגדרת המדד והן לענין התיאור המילולי של סכום הערבות.

הסכום שהיה בכתב הערבות במלים היה ארבע מאות ₪ במקום ארבע מאות אלף ₪, הדבר פוגע בשוויון ואינו מאפשר להכשיר את הערבות, כך שלו היתה התובעת מוכרזת כזוכה, תביעה לביטול המכרז היתה מתקבלת להערכת בית המשפט, בשל הפגיעה בעקרון השוויון וההלכה כי רק במקרים חריגים ונדירים יוכשר פגם בערבות הבנקאית (ובמקרה זה מדובר בשני פגמים מהותיים).

לאחר שבחן את כל טענות הצדדים, ביהמ"ש מצא כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת המכרזים בהכרזתה על חב' יד אריה לבנין והשקעות בע"מ כזוכה במכרז. ההחלטה סבירה ותואמת את דיני המכרזים על פי המשפט המנהלי.

ביהמ"ש קיבל את טענות חב' קדישא ויד אריה, כי התובעת מנועה מלתקוף בדיעבד ניהול מו"מ בו נטלה חלק. התובעת קיבלה הודעה כי ועדת המכרזים החליטה לנהל מו"מ עם המציעים, ולו סבר שמדובר בהליך פסול, היתה צריכה להודיע עמדתה לאלתר לחב' קדישא ובמידת הצורך להגיש בקשה מתאימה מידית לביהמ"ש. התובעת בחרה לנסות את מזלה ולהצליח לזכות במכרז באמצעות אותו מו"מ, והיא מנועה מלתקוף את קיומו רק לאחר שלא זכתה במכרז.

לכך הוסיף ביהמ"ש, כי גופים מנהליים רשאים לנהל מו"מ גם לאחר פתיחת מעטפות המציעים במקרים מתאימים, ובלבד שישמר השוויון והעיקר שתימסר הודעה מראש על כך בתנאי המכרז. 

עוד קבע ביהמ"ש, כי מעיון בדרך בה נוהל המו"מ, ניתן לראות כי נשמר השוויון הפנימי בין כל 4 המציעים ולא נפגע השוויון החיצוני, כל מציע פוטנציאלי שהיה מעיין בחוברת המכרז היה יודע כי למזמין נתונה האפשרות לבקש לשפר הצעות המשתתפים במכרז. אין גם כל מניעה עפ"י דיני המכרזים כי המו"מ ינוהל ע"י גורמים שהוסמכו לנהלו ע"י ועדת המכרזים כפי שנקבע במקרה זה. הוועדה הסמיכה את מנהל הפרויקט ואת מנכ"ל חב' קדישא שדאגו לתעד את פרטי השיחות בין הצדדים.

לאור התוצאה, חויבה התובעת לשלם לחב' קדישא ולחב' יד אריה שכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ לכל אחת מהן.

את הזוכה חב' יד אריה לבנין והשקעות בע"מ ייצג משרדו של עוה"ד שי דדוש.

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

לאחרונה, זכה משרדנו בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. במסגרת פסק הדין, דחה בית המשפט עתירה מנהלית שהוגשה כנגד מועצה אזורית גולן וכנגד לקוחה של משרדנו - חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה, תשתיות, עפר ופיתוח (להלן: "הלקוחה").

עניינה של העתירה במכרז אותו פרסמה המועצה לבחירת קבלן שיבצע עבודות הנדסיות למיגור זבוב החול על ידי הרחקת שפני סלע בבתי מגורים.

במסגרת תנאי המכרז, נדרשו המציעים לצרף להצעתם המלצות קודמות המעידות על ניסיון קודם ואיכותו של המציע, וכן לציין את שיעור ההנחה המוצע על ידם לביצוע העבודה. עוד צוין, כי לרכיב המחיר יינתן משקל של עד 80 נקודות, ולרכיב איכות ומקצועיות יינתן משקל של עד 20 נקודות. כאשר ההצעה שתזכה היא זו שתקבל את שקלול הנקודות הגבוה ביותר.  

במכרז השתתפו 3 מציעות. העותרת שהציעה הנחה בשיעור של 30%, הלקוחה שהציעה הנחה בשיעור של 27% וחברה נוספת שהציעה הנחה בשיעור של 6%. לבקשת הוועדה, הועברו ההצעות לבחינת צוות מקצועי שייתן המלצותיו.

הצוות המקצועי שבחן את הדברים קבע, כי העותרת תקבל ניקוד על מקצועיות של 11 נקודות והלקוחה תקבל ניקוד על מקצועיות של 19 נקודות. לאחר שקלול הניקוד, עמד הניקוד של העותרת על 91 נקודות ואילו הניקוד של הלקוחה עמד על 96.45 נקודות, והצוות המקצועי המליץ על לוועדה על  הלקוחה.

ביום 13.06.2021, ועדת המכרזים אימצה את המלצת הצוות המקצועי ובחרה בלקוחה כזוכה במכרז.

כעבור למעלה מ- 3 חודשים, ביום 30.09.2021, הוגשה עתירה מנהלית על ידי העותרת שכללה בקשה למתן צו ארעי. בית המשפט נתן צו ארעי על יסוד הבקשה בלבד וקבע את התיק לדיון  ליום 14.10.2021 במסגרתו בהסכמת הצדדים נדונה העתירה לגופה. 

הן הלקוחה והן המועצה טענו, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר של למעלה מ – 3 חודשים מהמועד בו נודע לעותרת על אי זכייתה. כמו כן, העותרת לא צירפה אף ממליץ להצעתה, והצוות המקצועי נאלץ לערוך בירור מול המשרד להגנת הסביבה בנוגע למקצועיותה ואיכות עבודתה של העותרת, שקיבלה מהמשרד לאיכות הסביבה המלצה שלילית.  מנגד, טענה העותרת כי הצוות המקצועי כלל לא טרח לברר את מולה את עמדתה ביחס להמלצת המשרד לאיכות הסביבה, ולא ניתן לומר, כי הצוות המקצועי הסתמך על תשתית ראייתית מהימנה ומבוררת.

בית המשפט לעניינים שבחן את הדברים וכן את טעות הצדדים דחה את העתירה, בשל שיהוי ניכר בהגשתה ובשל מעשה עשוי. אולם לא חייב את העותרת בהוצאות, מאחר והצוות המקצועי לא טרח לברר את תגובתה ועמדתה של העותרת אודות ההמלצה שנשמעה בעניינה. 

מה הסיכוי שבית משפט יסכים לתת צו עשה זמני המשנה מצב קיים ?

ביהמ"ש העליון דחה ביום 05.09.2021 בקשה למתן צו עשה המורה לתעשייה האווירית על עיכוב ביצוע החלטותיה, מן הטעם שמדובר בבקשה לשנות מן המצב הקיים. סיווגה של הבקשה כ-'צו עשה', חורץ במידה רבה את דינה לדחייה לנוכח ההלכה, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני המשנה את מצב הדברים הקיים, ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, עוד לפני שניתנה בה הכרעה.

העובדות-

בשנת 2020 פרסמה התעשייה האווירית מכרז לאספקת שירותים שונים עבור מפעל מטוסים.  במכרז זכו שתי חברות: שירותי תעופה (המבקשת) וארומן.

מאחר והצעת המחיר של  שירותי תעופה היתה נמוכה ב- 3% מהצעתה של ארומן, נבחרה שירותי תעופה כזוכה ראשונה וארומן כזוכה שנייה. כמו כן, ארומן התבקשה להתכנס למחיר זכייה נמוך יותר ב- 3%, והובהר לה שאם לא תעשה כן, חלוקת העבודה בינה לבין שירותי תעופה לא תהיה שוויונית. ארומן סירבה לבקשה. 

עקב כך, הגישה שירותי תעופה תלונה לוועדה בעקבותיה התכנסה הוועדה לישיבה, ובמסגרתה חזרה בה הוועדה מפנייתה לארומן, וציינה כי המצב יוותר על כנו, שירותי תעופה  היא הזוכה הראשונה וארומן השניה.

ארומן שלא השלימה עם קביעת הוועדה טענה, כי לא ניתנה לה הזדמנות להשוות את הצעתה ולזכות בחלוקה שוויונית של העבודה ובמחאה לכך אף הפסיקה את שירותיה. 

לנוכח המצב שנוצר, פרסמה הוועדה החלטה נוספת וקבעה, כי מעתה לא תבוצע חלוקת עבודה מראש. כי היא חוזרת בה מהחלטותיה הקודמות בעניין זה, וכי בהתאם לתנאי המכרז, היא אינה יכולה לחלק את העבודה באופן מסוים. תנאי המכרז מחייבים אותה לשני ספקים בשל סיכון ממשי בביצוע העבודות על ידי ספק אחד בלבד.

לאור החלטת הוועדה, הגישה שירותי תעופה עתירה מנהלית ובקשה לסעד זמני. במסגרת העתירה, ביקשה שירותי תעופה מבית המשפט המחוזי לקיים את הוראות המכרז ולאפשר לשירותי תעופה לבצע את מלוא העבודות מכוח המכרז, להורות על ביטול הזמנות עבודה שנמסרו לארומן, והעברתן לשירותי תעופה לצורך השלמתן. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה והבקשה.

משכך, הגישה שירותי תעופה ערעור לבית המשפט העליון ובקשה לסעד זמני עד למתן הכרעה בערעור. בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע, כי בקשתה של שירותי תעופה לעכב ביצוע החלטות של תעשיה אווירית היא בעצם בקשה לשנות מן המצב הקיים.

בפועל, שירותי תעופה מבקשת מבית המשפט העליון להתערב בפעילות מסחרית של תעשיה אווירית הקבועה בתוכניות עבודה. סיווגה של הבקשה כ'צו עשה', חורץ את דינה. הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות, בטרם יורה על צו עשה זמני, המשנה את המצב הקיים, והוא בדיוק כמו הסעד המלא המבוקש בערעור עצמו. צו עשה זמני המשנה מצב קיים יינתן רק במצבים חריגים בלבד, כשהתערבותו של בית המשפט חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק הכספי העלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם.

בנוסף, המכרז הנו מכרז לאספקת שירותים, ובשונה ממכרזים להקמת מערכת או בנייה ותשתיות, אין מניעה להפקיע את העבודה מידי מבצע אחד למשנהו, ולא צפוי נזק בלתי הפיך באופן שלא ניתן יהיה להשיב את מצב הדברים לקדמותו. זאת בעיקר כשטענותיה של שירותי תעופה נטועות כולן במישור הכספי, וכידוע, מקום שבו הנזק שייגרם למבקש בגין אי מתן הצו הוא נזק כספי, ככלל לא יהא מקום למתן סעד זמני. גם אם בסופו של יום יוחלט לקבל את הערעור, לא תהא מניעה להפסיק את ההתקשרות עם ארומן ולפצות את שירותי תעופה על נזקים שייגרמו לה, ככל שייגרמו. בנסיבות אלו, משהנזקים הנטענים הם בעיקר כספיים אין הכרח להידרש לסיכויי הערעור.

    **מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

 

האם החלטה לשינוי פרטי ההתקשרות עם זוכה במכרז מהווה הפרה של החובה לנהוג בשוויון בהליך המכרזי ויש להורות על ביטולה?

ביהמ"ש העליון דחה ביום 19.07.2021 ערעור שהוגש על ידי חברת ממ"ל – מפעלי מיחזור לישראל בע"מ (ממ"ל) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרתו טענה ממ"ל, כי החלטת הוועדה הפרה את חובת השוויון ודינה להתבטל.

שינוי תנאי ההסכם מול הזוכה במכרז שקול לשינוי בתנאי המכרז מהטעם שמדובר בשינוי מהותי של התנאים המסחריים על בסיסם התחרו המציעים במכרז. 

העובדות-

בשנת 2010 החלה המדינה במהלך שמטרתו להביא לבניית מתקן לטיפול בפסולת באזור גוש דן. המדינה פרסמה מכרז תשתית מורכב ורחב היקף, במסגרתו היזם שיזכה יקבל זיכיון לתכנון, הקמה והפעלה של המתקן ל- -25 שנה, שלאחריהן יועבר המתקן לידי המדינה.

במהלך תקופת הזיכיון ינהל הזוכה מו"מ עצמאי עם הרשויות המקומיות לצורך התקשרות עמן כך שהסיכון הכלכלי יוטל עליו בכפוף לרשת ביטחון מינימאלית של הכנסה מינימאלית לתקופה מסוימת.

המכרז נערך בכמה שלבים. לשלב הסופי הגיעו שתי חברות: ממ"ל וחברת זירו וויסט בע"מ (זירו). לאחר שנמצא כי הצעותיהן של שתי החברות עומדות בדרישות הטכניות נבחנו הצעותיהן הכספיות. מאחר וממ"ל ביקשה לקבל מענק הקמה בסך 435 מיליון ₪ ותשלום שנתי קבוע בסך של 3.8 ₪ ואילו חברת זירו לא דרשה כל תשלום (מעבר לרשת הביטחון), הכריזה וועדת המכרזים בחודש 04.2018 על זירו כזוכה במכרז.

בעקבות זכייתה של זירו, ביקשה ממ"ל לקבל את כלל מסמכי המכרז. הוועדה העבירה לידי ממ"ל את המסמכים כשחלקים מהם הושחרו או נמחקו. בעקבות זאת, הגישה ממ"ל עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי במסגרתה עתרה לקבלת כלל מסמכי המכרז ללא מחיקות והשחרות לרבות מידע הנוגע להיבט הפיננסי של הצעת זירו. ביהמ"ש המחוזי דחה את העתירה למעט שני פרוטוקולים לגביהם נקבע כי יש להסיר חלק מההשחרות. במקביל, הגישה ממ"ל עתירה נוספת בטענה, כי וועדת המכרזים אפשרה לזירו לתקן את הצעתה הטכנית ואת המודל הפיננסי. קיים חשש ממשי שהצעתה של זירו גירעונית ואין לה היתכנות פיננסית, יש לבטל את זכייתה ולהכריז על ממ"ל כזוכה. לחלופין, יש להחזיר את המכרז לוועדה. עתירה שנדחתה על ידי ביהמ"ש ולא הוגש כל ערעור. 

במאי 2018 חתמה המדינה על הסכם עם זירו. במסגרתו צוין, כי המדינה רשאית לבטל את ההסכם תוך 21 חודשים ממועד חתימתו אם לא תושג סגירה פיננסית. בפועל, זירו לא השלימה את הסגירה הפיננסית וטענה כי הדבר נגרם כתוצאה מגילוי מאוחר של מגבלות טכניות (קו של חברת מקורות). משכך, התכנסה וועדת המכרזים וקבעה כי יש להודיע על הפרה והפרה צפויה של ההסכם ולהתריע על כוונתה לבטלו. למרות זאת, לא נשלחה לזירו כל הודעה.

כעבור זמן קצר, הודיעה זירו על חילופי בעלים ונכונותם לנקוט בצעדים לקיים את ההסכם. משכך, הוחלט לחתום על הסדר ביניים עם זירו שמטרתו להציג מתווה ומועדים לניהול מו"מ לצורך פתרון המחלוקות והשלמת התנאים הנדרשים בתקופת הפיתוח. תחילה, הציגה זירו מתווה שנדחה על ידי הוועדה ובהמשך הציגה מתווה משופר, ובסופו נחתם הסכם פשרה שאושר על ידי הוועדה.  במסגרת ההסכם, התחייבה המדינה לשלם לזירו תוספת בסך של 150 מיליון בצירוף מע"מ לרשת הביטחון ושינויים מסוימים במחויבות של זירו ביחס לטיפול, מיון וקליטה של פסולת. עקב כך, הגישה ממ"ל עתירה שלישית לביהמ"ש המחוזי בטענה כי ההטבות שניתנו לזירו בשלב זה מהוות שינוי מהותי בתנאי הסכם הזיכיון באופן שמחייב שלא להתקשר עם זירו, ולשוב לשלב התחרות על ההתקשרות. מנגד טענה המדינה, כי שלב המכרז הסתיים והיא רשאית מטעמים כמו שינוי נסיבות (הקו של חברת מקורות) לשנות את שלבי ההתקשרות בשלב שאחרי המכרז בהתאם לתקנות חובת המכרזים לפיהן קנויה לוועדה סמכות "לאשר שינוי מהותי בתנאי חוזה שנכרת בעקבות מכרז".

העתירה (השלישית) נדחתה, מהנימוק שכל המציעות וגם ממ"ל, ידעו שצפויים שינויים רבים לנוכח אופיו המורכב והייחודי של המכרז, ואורך חיי הזיכיון, שצפוי היה להיחתם עם הזוכה במכרז. הוועדה "מתחה את סמכויותיה עד לקצה" אבל לא חרגה מסמכותה.  הסכום הכולל שניתן לזירו כולל התוספת עומד על 300 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, בעוד שהצעתה של ממ"ל עמדה על סך 435 מיליון ₪ בתוספת תשלום חצי שנתי. משכך, הגישה ממ"ל ערעור לביהמ"ש העליון.

ביהמ"ש העליון שבחן את הדברים, דחה את הערעור וקבע, כי הצורך לשנות את תנאי ההתקשרות נובע לעיתים משינויי נסיבות שלא היו צפויים במועד המכרז, המצריך גמישות מצד הצדדים לחוזה. במיוחד כשמדובר בהתקשרות חוזית בין רשות מנהלית לזכיין בעקבות מכרז מורכב, רחב היקף וארוך טווח. פעולה של עריכת שינוי בתנאי ההתקשרות לאחר מכרז, והחלטה מנהלית לאשר פעולה כאמור, מצויה בתפר שבין השלב המכרזי לשלב החוזי.

ביהמ"ש העליון בחן את השאלה האם השינוי היה משפיע על הפן התחרותי בין המציעות וקבע, כי אף לאחר השינויים, הצעתה של זירו הייתה הצעתה זולה באופן משמעותי מהצעתה של ממ"ל.

    **מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

 

בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני בדרך כלל לשימור מצב קיים,

ולא להפך

בפסק דין של ביהמ"ש העליון מיום 17.08.2021, דחה ביהמ"ש העליון בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור  שהוגש לבית המשפט על פסק דין של ביהמ"ש המחוזי, מהנימוק, כי הסעד המבוקש נועד לשנות את המצב הקיים, לאחר שהזוכה כבר החלה לספק את השירותים כחודשיים וחצי לפני כן.

העובדות-

במהלך חודש ינואר 2019, פרסמה חברת החשמל מכרז שעניינו ב"אספקה, הקמה ופירוק פיגומים תעשייתיים" באחת מתחנות הכוח של חברת החשמל. במסגרת תנאי הסף של המכרז צויין, כי על המציע להיות בעל ניסיון קודם בביצוע עבודות הרכבת פיגומים תעשייתיים  ב- 5 שנים האחרונות בתחנות כוח או מפעל תעשיה דומה, ולהוכיח כי במסגרת תקופה של עד שנתיים מתוך 5 השנים האחרונות ביצע עבודה אחת או מספר עבודות הרכבת פיגומים תעשייתיים בהיקף מצטבר שפורט התנאי המכרז.

למכרז ניגשו שלוש חברות, ביניהן עופרי פיגומים בע"מ (עופרי פיגומים) – המערערת, ששימשה באותה העת כספקית של חברת החשמל לעבודות הקמה ופירוק של פיגומים בתחנת הכוח.

למרות עובדה זו, וועדת המכרזים בחרה כזוכה במכרז בהצעתה של חברת עיצוב במה בע"מ (עיצוב במה) שהייתה גם הזולה ביותר.

בעקבות החלטת הוועדה, פנתה עופרי פיגומים לוועדה בטענה, כי עיצוב במה אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז בכל הקשור לניסיון קודם, ובנוסף, הצביעה עופרי פיגומים על מחדל קשה של כשל בטיחותי  בעברה של עיצוב במה. עקב פנייה זו, זימנה וועדת המכרזים את עיצוב במה לבירור, ובסופו החליטה וועדת המכרזים להותיר על כנה את ההחלטה על עיצוב במה כזוכה במכרז.

משכך, הגישה עופרי פיגומים עתירה לבית המשפט המחוזי בטענה, כי עיצוב במה אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז, מאחר ואין לה ניסיון בביצוע פרויקט במתקן הדומה לתחנת כוח או מפעל תעשייתי, וכן בטענה לכשלים בטיחותיים בפרויקטים קודמים של עיצוב במה.

בית המשפט המחוזי שבחן את הדברים דחה את העתירה, בין היתר מהנימוק כי בעבר נוסח תנאי הסף של המכרז בכל הנוגע לניסיון בביצוע עבודות היה מצומצם יותר, ולאחרונה שונה הנוסח על מנת להרחיב את מעגל המשתתפים במכרז. משכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לקבל את טענת עופרי פיגומים לפיה עיצוב במה אינה עומדת בתנאי הסף, וככל שעופרי פיגומים מעוניינת היתה לתקוף את נוסחו של תנאי הסף, היה עליה לעשות זאת עוד בטרם הגישה הצעתה למכרז.

בהתייחס לטענה בדבר כשלי בטיחות לכאורה בעברה של עיצוב במה,  קבע בית המשפט כי הוועדה שקלה טענות אלו של עופרי פיגומים והשתכנעה, כי עיצוב במה הפיקה את הלקחים ונקטה באמצעים למניעת הישנותם של מקרים דומים, כי חלף זמן רב מאז האסון ועיצוב במה עודנה עובדת בפרויקטים בהיקפים גדולים ללא תקלות.

לאחר קבלת פסק הדין, הגישה עופרי פיגומים ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו עתרה עופרי פיגומים למתן צו המונע מחברת החשמל ומעיצוב במה לבצע כל פעולה למימוש המכרז.

מנגד, עיצוב במה הגישה תגובתה במסגרתה טענה בין היתר, כי הנזק שצפוי להיגרם לה ממתן הצו הוא כבד מאחר שכבר רכשה כמות גדולה של ציוד, ובהתחשב בכך שעובדיה כבר נמצאים בתחנת הכוח ומספקים את השירותים לחברת החשמל.

ביהמ"ש העליון שבחן את הדברים, דחה את הבקשה בראש ובראשונה מן הטעם שהסעד המבוקש נועד לשנות את המצב הקיים ולאחר שהזוכה במכרז כבר החלה לספק את השירותים במסגרת המכרז כחודשיים וחצי לפני כן.

ביהמ"ש העליון סבר, כי אם יינתן הצו המבוקש הנזקים שייגרמו הן לחברת החשמל, הן לעיצוב במה והן לאינטרס הציבורי הם ברורים ומבוססים, ועל כן דחה את הבקשה וחייב את עופרי פיגומים בהוצאות חברת החשמל ועיצוב במה בסך של 2,000 ₪ לכל אחת.

    **מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

מושבניקים היזהרו- בעל נחלה במושב עלול לאבד אותה ואף לשלם מיליוני שקלים

עקב שימוש בקרקע שלא למטרות חקלאות

ענייננו, בפסק דין של בית המשפט העליון מיום 29.08.2021, במסגרתו דחה בית המשפט העליון ברובו, ערעור שהוגש על ידי מחזיקים בקרקע חקלאית, על פסק דין שניתן נגדם על בבית המשפט המחוזי, וקבע כי על המחזיקים להשיב לידי רמ"י מקרקעין חקלאיים המוחזקים בידיהם כשהם ריקים מכל מבנה בלתי חוקי, ולשלם לרמ"י דמי שימוש ראויים בסך של כ- 7,000,000 ₪.   

העובדות-

המערערים, הינם בני זוג החברים באגודה שיתופית כפר טרומן מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (המושב). המקרקעין עליהם הוקם המושב הינם בבעלות המדינה ומנוהלים על ידי רמ"י.

רמ"י, משכירה את הקרקע למושב בהתאם להסכם משבצת הקובע בעיקרו, כי ניצול הקרקע ייעשה לצרכי חקלאות בלבד ובכלל זה המבנים שיוקמו על הקרקע ישמשו למטרות חקלאות בלבד. בנוסף קובע ההסכם, כי הפרה של התחייבות זו בהסכם מאפשרת לרמ"י לבטל את ההסכם לאלתר ולקבל לידיה את הקרקע ללא כל חובה לפצות את מי מחבריה.

המערערים, מחזיקים בשתי נחלות במושב שגודלן כ- 43 דונם, והוקצו בשנות השישים של המאה הקודמת לסבתו של אחד מבני הזוג ואביו (המערער).

בתחילה, שימשה הקרקע את בני המשפחה לניהול רפת. אולם, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה המשפחה, הופסק ייצור החלב, והחל שימוש חורג בקרקע שלא למטרות חקלאות. על הנחלות נבנו מבנים רבים ובלתי חוקיים שהושכרו לצדדים שלישיים ובוצעו בהם שימושים חורגים שונים כגון: הפעלת חניון רכב, מתקן שטיפת רכבים, מתחם צימרים ופעילות מסחרית רחבת היקף.

בשל התנהלות חמורה זו, כבר בשנת 2002 החלו הליכים משפטיים כנגד המערער ואביו, במסגרתם נחתם הסכם פשרה לפיו רישום הזכויות בנחלות על שם המערערים ייעשה כנגד הסדרת ההפרות, השימושים החורגים בנחלות ופינוי שוכרי המשנה. אלא  שהיה זה ללא הועיל, והמחזיקים המשיכו להפר את ההסכם ולבצע שימוש חורג בנחלות.

בעקבות זאת, הגישה רמ"י תביעה לבית המשפט המחוזי נגד האגודה ונגד המערערים. במסגרתה,  עתרה רמ"י  להורות על השבת הנחלות לרשותה, ביטול זכויות המערערים בנחלות, הריסת הבנייה הבלתי חוקית בנחלות, וחיוב המערערים בדמי שימוש ראויים בשל השימוש החורג בנחלות.

מנגד, טענו המערערים, כי הסעדים המבוקשים מפלים ולא מידתיים ביחס לאלפי מתיישבים המבצעים שימושים חורגים ודומים בנחלותיהם, כי השימושים החורגים נבעו ממצב כלכלי קשה אליו נקלעו, ומרבית המבנים בעלי היתר ואין שימושים חורגים.

עוד הוסיפו המערערים, כי מאחר שרכשו זכויות חכירה לדורות, רמ"י אינה רשאית להפקיע את הקרקע. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע, כי המערערים "צפצפו" על הוראות החוק, החלטות בתי המשפט, החלטות רמ"י והסכם המשבצת, ובמעשיהם אלו הפרו הפרה יסודית, קשה ומתמשכת את הוראות ההסכם ומטרת החכירה. בנסיבות אלו, רשאית רמ"י לבטל את ההסכם ולקבל לידיה חזרה את הקרקע מבלי שתידרש לפצות את המחזיקים. שכן, הזכות של המערערים היא זכות של "בר-רשות" ולא בעלים. המדינה היא הבעלים של המקרקעין אותם מנהלת רמ"י. בית המשפט המחוזי הורה על פינוי המבנים החריגים ותשלום דמי שימוש ראויים בסך של                           כ- 7,000,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ע"ס 100,000 ₪.

בעקבות פסק הדין, הגישו המחזיקים ערעור לבית המשפט העליון. במסגרתו טענו, כי בית המשפט המחוזי שגה במסקנותיו ביחס לחומרת ההפרות והיקפן שהובילו למתן הסעד הקיצוני של השבת הנחלות. עוד טעננו המערערים כי אין להורות על השבת הנחלות בשל הוראות הסכם המשבצת, מאחר והשימוש החורג פסק עוד הרבה לפני מתן פסק הדין ומעמדם של המערערים הוא של חוכרים לדורות.

מנגד, טענה רמ"י בין היתר, כי השימוש שנעשה על ידי המערערים בנחלות הוא קיצוני ביותר, ומשמעותו הפרה יסודית של הוראות הסכם המשבצת המזכה את המשיבה בסעד המבוקש על ידה, ביטול החוזה והשבת הנחלה לידי המדינה. מעמדם של המערערים אינו של חוכרים לדורות. מדובר במקרקעין המושכרים לאגודה בהסכם שכירות, והמערערים "ברי-רשות" הכפופים להוראות הסכם המשבצת. משהפרו המחזיקים את הסכם המשבצת רשאית רמ"י לבטל את ההסכם ולדרוש את השבת הנחלות.

בענייננו, השאלה שעמדה לדיון בפני בית המשפט העליון במסגרת הערעור, האם חל על הצדדים הסכם המשבצת או שמדובר בחכירה לדורות?

בית המשפט העליון שבחן את הדברים  דחה את הערעור ברובו למעט חישוב דמי שימוש של אחד המבנים, וקבע כי מערכת היחסים שבין הצדדים מוסדרת בהסכם המשבצת הדו-צדדי שנערך ונחתם מעת לעת בין רמ"י לבין האגודה. תכלית השכרת הקרקע לאגודה בהתאם להסכם היא למטרות חקלאות בלבד. ההסכם אוסר על העברת הזכויות בנחלה ללא אישור רמ"י, ובמקרה של הפרה מסוג זה, רמ"י רשאית לבטל את ההסכם לאלתר ולקבל לרשותה והחזקתה את החלק בקרקע לגביו נעשתה הפרה. במשך שנים ארוכות עשו המערערים שימושים חורגים במקרקעין. בנו עשרות מבנים על גבי הנחלות. השכירו את המבנים לצדדים שלישיים למטרות תעסוקה לא חקלאית. הציבו בנחלות מכולות ומבנים שונים לצורך אחסון ציוד, משרדים ועסקים שונים. ניצלו את קרבתן של הנחלות לנמל התעופה בן גוריון לשם הפעלת חניון המספק שירותי חניה והסעה לשדה התעופה. הקימו עסקים שונים שתמכו בחניון, כגון מתקן לשטיפת רכבים וצימרים לצורך מתן שירותי לינה ללקוחות החניון.

בשל התנהלות חמורה ומפרת חוק זו של המערערים לאורך שנים רבות, התנהלו נגדם הליכים פליליים ואזרחיים, אולם היה זה ללא הועיל. המערערים המשיכו להפר בבוטות את הוראות ההסכם והדין ולבצע שימושים חורגים במקרקעין, תוך הפקת רווחים עצומים על חשבון הציבור.

משכך, בית המשפט העליון דחה את הערעור ברובו, וקבע כי מדובר במקרה קיצוני ביותר של מערערים שפעלו בניגוד לדין ולהסכם במשך שנים ארוכות, למרות הליכים משפטיים אזרחיים ופליליים שהתנהלו נגדם ועל אף צווים שיפוטיים שניתנו נגדם וחייב אותם בסך של 50,000 ₪ בגין הוצאותיה של רמ"י בערעור.

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

         

האם ניתן להאריך תוקף של ערבות בנקאית ללא הסכמת המתחייב ?

 

בית המשפט העליון בתיק ע"א 616/07, ע"א 868/07-ב', עסק בשאלה - "האם ניתן להאריך תוקף ערבות בנקאית בלא הסכמת מבקש הערבות, כאשר מוגשת לבנק בקשה לחילוט הערבות או לחלופין להארכת תוקפה" ?

 

כבכל ערבות בנקאית התקיימה באותו מקרה מערכת יחסים משולשת בין מזמין העבודה - אחים שרבט יוזמים ובונים (1989) בע"מ, קבלן הביצוע - א.מ. תורג'מן בע"מ בפירוק, והבנק מפיק הערבות הבנקאית - בנק מזרחי טפחות בע"מ.

 

במשולש יחסים זה, מנותק כל אחד משלושת הקודקודים ממערכת היחסים שבין שני קודקודיו האחרים:

 

א. בין קבלן הביצוע לבין מזמין העבודה קיימת מערכת יחסים של מזמין-קבלן, הגוררת בעקבותיה חיובים הדדיים (התחייבות לביצוע עבודות בניה ואחריות לטיב העבודות מחד גיסא, וחיובים כספיים מאידך גיסא), שאינם מעניינו של הבנק.

 

ב. בין קבלן הביצוע לבין הבנק מתקיימת מערכת יחסים של בנק-לקוח, המוסדרת במערכת ההסכמית שביניהם, במסגרתה נתן הבנק למזמין העבודה, לבקשת קבלן הביצוע, ערבות בנקאית אוטונומית. חיובי הבנק וקבלן הביצוע, ובכלל זה חובתו לפרוע את האשראי שהבנק נתן לו, לרבות חיובים שנוצרו עקב חילוט הערבות הבנקאית, אינם מעניינו של מזמין העבודה.

 

ג. הערבות הבנקאית האוטונומית אשר הבנק נתן למזמין העבודה, מקימה ביניהם מערכת יחסים נפרדת, המנותקת ממערכת היחסים שבין הבנק (נותן הערבות) לבין קבלן הביצוע, אשר לבקשתו הוצאה הערבות, כמו גם ממערכת היחסים שבין קבלן הביצוע לבין מזמין העבודה (מקבל הערבות).

 

הערבות הבנקאית – שאינה אלא התחייבות לשיפוי כמשמעותה בסעיף 16 לחוק הערבות תשכ"ז -1967 – מטילה על הבנק את החובה לשלם למזמין העבודה את סכום הערבות עם דרישתה.

 

הארכת תוקף ערבות בנקאית - לאחר שקבלן הביצוע נקלע להליכי פירוק, ביקש מזמין העבודה מהבנק, מבלי ליידע את המפרק, להאריך את תוקף הערבות הבנקאית ולחלופין לחלטה. בעקבות בקשה זו הבנק האריך את תוקף הערבות בשנה. בחלוף שנה דרש מזמין העבודה לחלט את הערבות, והבנק נענה לדרישתו.

 

המפרק טען בפני בית המשפט המחוזי כי הבנק לא היה רשאי להאריך את תוקף הערבות, וכי דרישת מזמין העבודה להארכת הערבות נעשתה בחוסר תום לב. המפרק טען כי אמנם הבנק היה חייב להיענות לבקשת מימוש הערבות, אך לא לבקשה להארכת תוקפה.

 

בית המשפט המחוזי נענה לבקשת המפרק וקבע כי האפשרות לממש את הערבות אינה מכשירה את הארכת תוקפה. לשיטתו הארכת תוקף ערבות בנקאית יוצרת "חיובים חדשים", החורגים מהוראות כתב הערבות ומהיחסים החוזיים שבין הצדדים. משפסל את הארכת התוקף, פסק בית המשפט כי הערבות פקעה, למרות שהדרישה החלופית למימוש הערבות הוגשה במועד בו יכול היה מזמין העבודה לדרוש מימוש הערבות, וחייב את מזמין העבודה ואת הבנק, ביחד ולחוד, לשלם למפרק את סכום הערבות שמומשה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

 

מזמין העבודה והבנק ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. הערעורים התקבלו, ובית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שדחה את טענות המפרק כאילו הבנק הפר מנהג ונוהג, וחובות של תום לב, זהירות ונאמנות.

 

פסק הדין התבסס על נימוק מרכזי אשר ייתר את הדיון בשאר הנושאים שנטענו בערעור, ועניינו הדרישה החלופית של מזמין העבודה לחלט את הערבות. מאחר שאין חולק כי מזמין העבודה היה רשאי לבקש חילוט ערבות, הרי שהבקשה של הארכת תוקף ערבות היתה הצעד הפחות דרסטי, אשר הבנק היה רשאי לפעול על פיה. מזמין העבודה שהיה זכאי לממש את הערבות לא נהג בחוסר תום לב בבקשו את הסעד הפחות דרסטי של הארכת תוקף הערבות.

 

בית המשפט חזר וקבע כי ערבות בנקאית אוטונומית אינה קשורה לעסקת היסוד, ובאפשרות מזמין העבודה לממשה. מזמין העבודה עצמו דרש בשעתו כי הערבות תחולט ככל שלא תמומש, ואילו לא האריך את תוקף הערבות היה על הבנק להיענות לדרישת החילוט. משכך, הבקשה החלופית להארכת המועד אינה תאורטית אלא ברירת מחדל ממשית לדרישת החילוט. אופציית הארכת הערבות הייתה פתרון מתון יותר שלא פגע בקבלן הביצוע, ואינה מצדיקה ביטול הערבות.

 

הוויכוח בין מזמין העבודה לקבלן הביצוע לאחר מימוש הערבות יתקיים בפורום אחר, ובכל מקרה לא יכלול את הבנק כצד.

 

לסיכום, בית המשפט העליון קיבל את הערעורים, ביטל את החיוב להשיב לקופת הפירוק את סכום הערבות שמומשה, וחייב את קבלן הביצוע שנכנס לפירוק בהוצאות המערערים.

 

 

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

      
באלו מקרים בית המשפט יתערב  ב"תוכן" המכרז? 

ענייננו, בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 22.08.2021, במסגרתו דחה בית המשפט את העתירה  בשל השיהוי שדבק בהגשתה.

העובדות

ביום 06 ביולי 2021, פרסמה המועצה המקומית טבעון (המועצה) מכרז לפירוק גופי תאורה קיימים, אספקה והתקנה של גופי תאורת רחוב מסוג LED עבור המועצה. במסגרת הוראות המכרז נקבעו שני תנאים מקדמיים להשתתפות במכרז. האחד, כי המציע נדרש להיות יצרן או יבואן מורשה או משווק מורשה של גופי תאורה מסוג LED בהתאם למפרט טכני שפורסם במכרז הכולל ייצור ממדינות אירופה, ארה"ב וישראל. השני, כי המציע מציע להתקין אחד מהגופים המאושרים על ידי המועצה או שווה ערך, בהתאם לתקנים המפורטים במכרז, אישור נתיבי ישראל ו/או אישור משרד השיכון.

בעקבות פרסום המכרז, נשאלו שאלות בנוגע למכרז על ידי מציעים פוטנציאליים וביום 23 ביולי 2021, הוציאה המועצה מסמך הבהרות, במסגרתו ציינה כי גופי התאורה שיאושרו יהיו מתוך רשימה מפורטת במכרז או שווה ערך, כולל מדינות הייצור (ארה"ב, קנדה, אירופה וישראל). עוד במסגרת מסמך ההבהרות, דחתה המועצה את האפשרות להתקין גופי תאורה מסוימים תוצרת סין המאושרים על ידי משרד השיכון ונתיבי ישראל.

בעקבות החלטה זו, ביום 28 ביולי 2021 פנתה העותרת בכתב לוועדה בטענה לחוסר סבירות קיצוני שלדעתה נפל בהחלטה לשלול גופי תאורה מתוצרת סין, ולאחר שהעותרת לא קיבלה מענה מהוועדה פנתה העותרת שוב לוועדה ביום 02.08.2021. 

בתגובה למכתבה, השיבה המועצה כי לנוכח "ניסיון נצבר רע" בנוגע למועדי אספקה של ציוד מסין, הם אינם מאשרים קבלת ציוד מסין. המועצה הוסיפה, כי אין מניעה שהעותרת תשתתף במכרז לאור העובדה שהיא  יבואנית של גופי תאורה גם מארה"ב המאושרים על פי המפרט הטכני הנדרש.

למרות זאת, העותרת הגישה את הצעתה עם גופי תאורה מסין ובמקביל הגישה עתירתה בצירוף בקשה לצו ביניים. במסגרת העתירה טענה העותרת, כי מדובר על איסור גורף, לא ענייני, לא מידתי ובלתי סביר באופן קיצוני המחייב את התערבות בית המשפט. העותרת טענה, כי "ניסיון נצבר רע" הוא אינו נימוק רלוונטי. שלילת אפשרותה להציע במסגרת המכרז הצעה המבוססת על ציוד מסין, מהווה פגיעה בעקרון השוויון בין המציעים.

מנגד, טענה המועצה על שיהוי רב, שכן המכרז פורסם כבר ביום 06 ביולי והעותרת קיבלה את מסמכי המכרז כבר ביום 14 ביולי, וכן כי היה על העותרת לצרף כמשיבים לעתירה את יתר המציעים. עוד טענה המועצה, כי טענת העותרת, כי היא מחזיקה די מלאי של גופי תאורה מסין כך שלא ייווצר חוסר בגופי תאורה במהלך ביצוע העבודה, אינו יכול לסייע לעותרת שאינה עומדת בתנאי המכרז לספק שלוש חלופות דקורטיביות לבחירת המועצה.

בענייננו, השאלה שעמדה לדיון בפני בית המשפט הנכבד נוגעת לסבירות ומידתיות המכרז, ועל החלטת המועצה לשלול במסגרת תנאי המכרז אפשרות הגשת הצעות המבוססות על גופי תאורה מסין.

ראשית, התייחס בית המשפט לטענה, כי היה על העותרת לצרף את יתר המציעות, וזו נבחנה בהתאם לתקנות הקובעות כי יש לצרף לעתירה את הרשות שכנגד החלטתה מכוונת העתירה וכל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה.

במקרה זה, קבע בית המשפט, כי לאור הסעדים המבוקשים (שינוי תנאי המכרז: הוספת גופי תאורה נוספים הארכת המועד להגשת ההצעות) אין בהן כדי לפגוע במציעים הפוטנציאליים. ככל שהעתירה תתקבל היא תיטיב עם מי שלא הגישו הצעה כיוון שלא עמדו בתנאי המכרז.

בית המשפט התייחס לטענת המשיבה לשיהוי של העותרת בהגשת העתירה וציין, כי העותרת בחרה שלא להגיש הסתייגות כלשהי בכל הנוגע לגופי התאורה לאחר פרסום המכרז ביום 06.07.21, לא במסגרת סיור המציעים שהתקיים ביום 14.07.2021 ולא במסגרת המועד שנקבע להגשת שאלות הבהרה ביום 20.07.2021, על אף שהעותרת בעצמה שלחה שאלות הבהרה ביחס לתנאי המכרז.

בנסיבות אלו, סבר בית המשפט, כי העותרת החמיצה את ההזדמנות לקיים ביקורת שיפוטית ביחס לעמדת המועצה שלא לאשר גופי תאורה מתוצרת סין. על אף שמלשון המכרז עולה במפורש, כי מי שמעוניין לגשת למכרז יוכל להשתמש רק בגופי תאורה מיובאים מאירופה וארה"ב. משכך, במידה שהעותרת חלקה על תנאי זה, היה עליה לבקש לברר את טענותיה מוקדם ככל שניתן ובסמוך למועד פרסום המכרז.

בית המשפט דחה את העתירה לנוכח השיהוי שדבק בהגשתה, וקבע כי העותרת תישא בהוצאות המועצה בסך של 10,000 ₪. למעלה מן הצורך דחה בית המשפט את העתירה גם לגופה וציין, כי הלכה ידועה היא כי התערבות בתי המשפט המנהליים "בהליכי מכרז" תיעשה בזהירות, והתערבות  שיפוטית ב"תוכן" המכרז תיעשה רק במקרים קיצוניים של חריגה ממתחם הסבירות.  במקרה שלנו, אין התערב בתנאי הנוגע לסוג גופי התאורה שאושר על ידי המועצה המבוסס על שיקול הזמן שהינו פקטור חשוב למועצה ומבוסס על ניסיון עבר נצבר.  בעיקר, כשהעותרת לא הצליחה לסתור שיקולים אלו של המועצה. בנוסף, העותרת אינה יכולה לטעון לאפליה, מאחר והיא יכולה היתה בעצמה להציע הצעה למכרז בהתבסס על גופי תאורה אותם היא מייבאת מארה"ב. 

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

 

האם ניתן לבטל מכרז בהיעדר אומדן?

ענייננו, בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 26.07.2021, במסגרתו הורה בית המשפט על ביטול מכרז שפורסם על ידי רשות מקומית בשל פגיעה בדיני המכרזים וביכולת לקבוע זוכה כדין במכרז.

העובדות-

מועצה אזורית חוף הכרמל (המועצה) פרסמה מכרז למתן שירותי אספקה, התקנה ותחזוקה של מערכת מצלמות אבטחה במעגל סגור. בהתאם למפרט צוין, כי את התקשורת בין המצלמות ניתן לבצע בתקשורת אלחוטית או בתקשורת המבוססת על סיבים אופטיים, כאשר כל מציע יוכל להציע ביצוע לפי דרכו בהתאם לדרכים המוצעות.

המכרז התקיים בשני שלבים. בשלב ראשון, נדרשו המציעות לפרט במעטפה אחת הצעה מבחינת איכות עמידתם בתנאי המכרז והמפרט הטכני. בשלב השני, היה על המציעות לפרט במעטפה נוספת את הצעתם הכספית למכרז הכוללת מתן שירותי תחזוקה למשך 5 שנים. ההצעה הכספית יכולה היתה להינתן בשני אופנים. האחד, תשלום חד פעמי עבור ההקמה והתחזוקה. השני, תשלום חודשי שמגלם בתוכו את עלות ההקמה של המערכת.

סמוך למכרז, הכינה המועצה אומדן של גובה התשלום החד פעמי עבור התקנה אלחוטית בסך של כ- 2,500,000 ₪, אולם לא פרסמה אומדן תשלום חד פעמי עבור דרך התקנה אופטית.

במסגרת ההצעות, המציעה הראשונה (מציעה 1), הציעה התקנה אלחוטית (בגלי רדיו) בסכום חד פעמי של 991,500 ₪. המציעה השניה (מציעה 2), הציעה התקנה בסיבים אופטיים בסכום חד פעמי של 1,150,000 ₪, והמציעה השלישית (מציעה 3), הציעה התקנה אלחוטית בסכום חד פעמי של כ- 2,800,000 ₪.  לאחר שהוועדה סיימה לנקד את המציעות, הוכרזה המציעה 2 כזוכה במכרז.

בעקבות זאת, הגישה המציעה 1 עתירה במסגרתה עתרה לזכייתה במכרז או לביטול המכרז כולו. לאחר דיון בבקשה לצו ביניים בעתירה הודיעה המועצה, כי הוועדה תערוך בחינה מחודשת של ההצעות, כאשר לאחריה אישרה הוועדה פעם נוספת את הצעתה של המציעה 2 כזוכה במכרז.

בעקבות זאת, הגישה המציעה 1 בקשה לתיקון העתירה, והמציעה 3 אף היא הגישה עתירה, במסגרתה ביקשה כי יורו על זכייתה בעיקר בשל הסטייה המשמעותית של שתי ההצעות מהאומדן שפרסמה המועצה (המציעה 1 - 991,500 ₪, המציעה 2 – 1,150,000 ₪).

בית המשפט החליט לאחד את הדיון בעתירות. במסגרת הדיון, הזכיר בית המשפט את הכלל כי אינו 'נכנס בנעלי הרשות' ואינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו, בית המשפט לא שם עצמו כ'וועדת מכרזים עליונה', אלא בוחן האם נתקבלה החלטת הרשות כדין ומשיקולים ענייניים, והאם מצויה היא במתחן הסבירות. כידוע על ועדת המכרזים לפעול בהגינות, ביושר, בשוויון ובסבירות, ללא שיקולים זרים או שרירות.

במסגרת הדיון שקיים בית המשפט בעתירה, בחן בית המשפט את הניקוד שניתן למציעות על ידי הוועדה, ומיד התעוררה על ידו השאלה מה היו ציפיות עורך המכרז באי הכנת אומדן לפתרון באמצעות הסיבים האופטיים. האם קיווה להצעה רק בתחום האלחוטי, האם התרשל ולא בחן אפשרות שכזו.

בית המשפט ציין, כי תכליתו של האומדן היא להוות קנה מידה ונקודת ייחוס בהתאם להן נבחנות ההצעות שהוגשו במסגרת המכרז, ובכך הוא מהווה כלי חשוב לשמירה על עקרון השוויון במכרז. האומדן מסייע לגדר את שיקול דעתה של וועדת המכרזים ונועד למנוע מהוועדה לבחור בהצעה שאינה מתאימה מבחינה כלכלית. האומדן הנו חלק מתחשיב מקצועי שנועד לשמש ככלי עזר לחברי הוועדה לשקול את סבירות ההצעות אל מול האומדן על מנת להגיע לתוצאה ראויה.

בית המשפט אף מצא, כי במסגרת שאלות ההבהרה למכרז ציינה המועצה, כי תינתן עדיפות לפתרון המבוסס על סיבים אופטיים. אולם, בחרה לעשות אומדן רק לתקשורת אלחוטית ולא לפתרון לו נתנה עדיפות.

בנסיבות אלו בית המשפט סבר, כי מדובר בהתנהגות תמוהה וחורגת חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. דווקא לפתרון המועדף על המועצה של סיבים אופטיים לא נערך אומדן, והוא שאומץ בסופו של דבר כפתרון הזוכה. בעקבות זאת, ביקש בית המשפט את התייחסותה של הוועדה שהודתה, כי לא הוכן אומדן לפתרון באמצעות סיבים אופטיים שהוא הפתרון לפיו הוחלט, כי המציעה 2 היא שזוכה במכרז. בהעדר אומדן, לא ניתן לקבוע אם ההצעה שזכתה הוגנת וסבירה. בית המשפט התרשם, כי ועדת המכרזים לא מצאה לנכון להתעמק בדיני המכרזים ובחובתה לפעול בהגינות, ביושר, בשוויון ובסבירות.

בית המשפט שוכנע, כי נפל פגם מהותי בהחלטת המועצה בכך שהוציאה מכרז ללא אומדן לשתי דרכי הפעולה לביצועו, דרכים שעלות ביצוען שונה, ובכך נמנעה בחינת ההצעות בהגינות, בשוויון ובסבירות. בנוסף, מצא בית המשפט מחדלים נוספים בהתנהלות הוועדה, לרבות ניסיונה לשנות את הניקוד האיכותי בדיעבד, דבר העלול להביא להעדפת מציע מסוים בניגוד לתנאים שנקבעו מראש. בית המשפט קבע, כי הדרך בה פעלה וועדת המכרזים מנוגדת לכללי המשפט הציבורי, הורה על ביטול המכרז וחייב את המועצה שגרמה במחדליה לפגיעה בדיני המכרזים וביכולת לקבוע זוכה כדין לשאת בהוצאות שלוש המציעות בסך של 15,000 ₪ כל אחת (סה"כ 45,000 ₪), ותשיב לכל אחת מהעותרות את האגרה ששולמה על ידן.

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

צור קשר
טלפון:   09-7677040
פקס:    09-7677144

 

שי דדוש ושות' עורכי דין

רחוב התע"ש 24 ת"ד 2379

כפר סבא 4644102

 

דואר אלקטרוני

office@dadosh-law.co.il

 

תחומי התמחות

עסקאות במקרקעין, חוזי מכר ושכירות בנדל"ן

צוואות, ירושות, הסכמי ממון, הסכמי נישואין וגירושין, ייפוי כוח מתמשך

ליווי חברות קבלניות ומסחריות

הסכמים מסחריים בין חברות ויחידים

ייצוג משפטי וליטיגציה

דיני עבודה, ליווי מעסיקים, ייצוג מעסיקים ועובדים

ליווי חברת הזנק ("סטארט אפ")

טיפול בקבלת רישיון לגידול, ייצוא ושיווק של קנאביס רפואי

ייצוג חקלאים וטיפול במשקים

ניהול בוררויות והליכי גישור

אישורים נוטריונים

משפטי מנהלי, עתירות מנהליות והליכים בבג"צ

דיני תכנון ובנייה, התנגדויות ועררים

ימי עיון והדרכות בתחומי משפט שונים בחברות וארגונים

גביית חובות והליכים בהוצאה לפועל.

ליווי, הכוונה וייצוג משפטי מול רשם הקבלנים

​דיני נזיקין וביטוח

הליך אשר זכה לפטור ממכרז

 

עניינה של העתירה בתיק עת"מ 44219-03-19 מלין מהנדסים בע"מ נ' מי רמת גן בע"מ ואח', הינו הליך של פניה לקבלת הצעות מחיר לתכנון מפורט של החלפת קווי מים וביוב בפרויקט "תכנון שכונה דרומית תל השומר/רמת אפעל (תמ"ל 1023)" (הפרויקט), שלא בדרך מכרז.

 

הפניה נעשתה למתכננים, הנמנים על מאגר מתכננים.

 

בעתירה מבקשת חב' מלין מהנדסים לקבוע כי הצעתה היא הזוכה וכי יש לבטל את החלטת חב' מי רמת גן בדבר זכיית הצעת חב' וינשטיין. כמו כן ביקשה להורות למי רמת גן לגרוע את וינשטיין ממאגר המתכננים שלה וליתן לה זכות לעיין בכל מסמכי ההליך שהתנהל.

 

מי ר"ג פנתה פעמיים למתכננים: הפעם השניה היתה לאחר גילויה של תקלה בהצעת המחיר, וצוין בפרוטוקול כי נעשתה פניה למתכננים בהתאם לנוהל, בוצעה בטעות פניה למתכנן מרגולין, שכן אין לו ניסיון נדרש ואין להביא בחשבון את הצעתו. לכן יש לפנות למציע נוסף כדי לבצע פניה ל - 4 מתכננים העומדים בדרישת הניסיון. יוער כי יתר פרטי הפרוטוקול הושחרו.       

 

תמצית טענות חב' מלין מהנדסים בעתירה: מי רמת גן כפופה לחובת המכרזים ודיני המכרזים בהיותה ממלאת תפקיד ציבורי עפ"י דין ומכוח התנאים שנקבעו בתקנון ההתאגדות שלה; הליך של "הזמנה לקבלת הצעות" לרשימת מציעים סגורה בו נקטה מי רמת גן, בעל מאפיינים בולטים של "מכרז" או "מעין מכרז" שכן הוא יוצר "תחרות מאורגנת" בין המשתתפים בהליך, ומשכך כפוף למצער לעקרונות היסוד של המשפט הציבורי ודיני המכרזים; ביטול הפניה הראשונה וביצוע הפניה השנייה תחתיו, נעשה שלא כדין.

 

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה ולפיה, יש לדחות את העתירה, ולהלן: תחילה ביהמ"ש בדק מתי ינתן פטור מן החובה הכללית לערוך מכרז- סעיף 2(א) לחוק חובת המכרזים קובע בין היתר כי כל תאגיד ממשלתי לא יתקשר בחוזה לביצוע עבודה, אלא על פי מכרז פומבי. מי ר"ג היא "תאגיד ממשלתי", ועליה חלה, ברגיל, חובת המכרז.

 

תקנות חובת המכרזים קובעות גם את המקרים בהם קיים פטור מן החובה הכללית לערוך מכרז. תקנות הפטור ממכרז מהוות חריג לדרך המלך של עריכת מכרז ומחייבות פרשנות מצמצמת כשיש לבחון ולתת משקל הולם לעקרונות היסוד ולשיקולים מרכזיים שהינם שמירה על שוויון הזדמנויות לציבור, השאת תועלת כלכלית לקופה הציבורית ושמירה על טוהר המידות.

 

תקנה 5 לתקנות המכרזים שעניינה פטור מחובת מכרז, קובעת בין היתר כי ניתן פטור בהתקשרות עם מתכנן לביצוע עבודה מקצועית.

 

מכאן, ביהמ"ש עבר לבדוק האם נפל פגם מהותי בהתנהלותה של מי ר"ג המצריך את התערבותו של ביהמ"ש בקביעתה כי וינשטיין היא הזוכה: מי רמת גן גורסת שלא קיימת במקרה דנן חובת מכרז - ובטענתה זו - מתבססת היא על תקנה 5א (ב) (1) לתקנות חובת מכרזים לפיה נדרשה לבחור ממאגר מתכננים. מנגד, חב' מלין מהנדסים טוענת כי מי רמת גן נקטה בהליך של "הזמנה להגשת הצעות" שהינו בעל מאפיינים בולטים של "מכרז" או "מעין מכרז" וחלים לגביו הכללים והעקרונות של דיני מכרזים. יודגש; חב' מלין מהנדסים אינה טוענת כי מי רמת גן לא נקטה בהליך הנכון וכי היה עליה לערוך מכרז. לו היתה טוענת כך, היתה שומטת את השטיח שמתחת לעתירתה שלה. הרי חב' מלין מהנדסים מבקשת להכריז עליה כעל זוכה בפניה הראשונה ולבטל את ההליך שנוהל בעקבות הפניה השניה. טענה ולפיה ההליך הנכון הוא מכרז - היתה מובילה לפסלות ההצעה הראשונה ממילא. אין מחלוקת כי עסקינן בהתקשרות לביצוע עסקה שלא בוצעה על דרך מכרז, ומדובר בפגם מהותי שיורד לשורשו של ענין, שיש בו כדי להביא לביטול המעשה המינהלי.

 

עם זאת, ממילא ההליך שנעשה במסגרת הפניה הראשונה בוטל על ידי מי רמת גן ולכן אין צורך בביטול ההליך על ידי בית משפט. ביהמ"ש בחר לציין זאת על מנת להבהיר עד כמה אין לקבל הטענה ולפיה יש להכריז על חב' מלין מהנדסים כזוכה על פי הפניה הראשונה ולפסול את קיומו של ההליך שהתנהל במסגרת הפניה השניה. זאת ועוד; חב' מלין מהנדסים לא העלתה טענה בזמן אמת כלפי מי רמת גן לאחר ביטול ההליך שהתנהל במסגרת הפניה הראשונה.

 

ביהמ"ש קבע כי התנהלותה של מי ר"ג היתה כדין במסגרת הפניה השנייה שנעתה על ידה, התקשרות שהצריכה "פנייה תחרותית לקבלת הצעות" לפי תקנה 5א (ב) (2) לתקנות חובת המכרזים, וכך נהגה בפועל מי ר"ג, מי רמת גן פנתה לארבעה מתכננים מתוך מאגר המתכננים שברשותה להציע הצעת מחיר לביצוע הפרויקט. בנסיבות הענין, ביהמ"ש לא מצא פסול בפניית מי רמת גן לשלושת המציעים אליהם נעשתה פניה במסגרת הפניה הראשונה ולמציע נוסף, שלא השתתף בהליך הראשון. הפניה למציע הנוסף נעשתה משום שלטענה מי רמת גן אחד מהמציעים בפניה הראשונה לא עמד בדרישת סף (דרישת ניסיון).

 

לאור דחייתה של העתירה, חב' מלין מהנדסים חויבה לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד של מי ר"ג וחב' וינשטיין בסך 7,500 ₪ לכול אחת.

     **מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **

מעשה עשוי ושיהוי מהותי הביאו לדחייתה של עתירה

 

בבית המשפט המחוזי בנצרת בפני כב' השופט יצחק כהן סגן הנשיא נדון תיק עת"מ (נצ') 26752-04-12 עתיד- רשת חינוך ובתי ספר בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות ואח', אשר עסק במכרז שפרסמה המועצה האזורית עמק המעיינות להפעלת בית ספר "גאון הירדן" בתחומה.

 

בחודש מרץ 2012 הוכרזה "דרכא בתי ספר" כזוכה במכרז, כאשר 2 ההצעות האחרות נפסלו לאחר שנמצא כי הן אינן עומדות בתנאי סף של המכרז. עוד נקבע, כי אין לפסול את הצעת "דרכא בתי ספר" בשל הפגמים שנתגלו בערבות הבנקאית שלה, ובין היתר, בעוד שעל פי המכרז, על הערבות להיות בתוקף לתקופה של 90 ימים מהתאריך האחרון להגשת ההצעות במכרז, כלומר– יום 30.5.12, "דרכא בתי ספר" צירפה כתב ערבות בתוקף עד ליום 1.6.12.

 

על הכרזה זו הוגשה העתירה, על ידי עתיד – רשת חינוך ובתי ספר, אשר הצעתה נפסלה כאמור, כשפיה טענה כפולה: ראשית, כי הפגמים בערבות הבנקאית חייבו פסילת הצעתה של "דרכא בתי ספר" על הסף, וזאת לאור הכלל, כי גם ערבות מיטיבה יש בה כדי לפסול הצעה במכרז; ושנית, כי הפגמים שנתגלו בהצעתה לא חייבו את פסילת ההצעה.

 

המועצה האזורית טענה מנגד, כי חל שיהוי בהגשת העתירה, כך שכבר נוצר "מעשה עשוי", מה גם שמאזן הנוחות נוטה לכיוון המועצה, שכן כל שינוי במצב הקיים עלול לגרום לשיבוש בפתיחת שנת הלימודים. לגופו של ענין, טענה המועצה, כי החריגה של "דרכא בתי ספר" מתקופת הערבות הייתה בתוספת יומיים, ככל כנראה כתוצאה מחישוב של שלושה חודשים במקום של 90 ימים.

 

לעניין השיהוי, הבהיר בית המשפט, כי לשון תקנה 4 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) מחמירה בקביעה, כי גם עתירה שהוגשה במסגרת הזמן עשויה ללקות בשיהוי, לפי העניין והנסיבות. ואף הפסיקה קובעת, כי יש להפעיל שיקול דעת משפטי בעניין של שיהוי ויש לבחון 3 יסודות עיקריים: שיהוי סובייקטיבי, אובייקטיבי, וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. אף מהספרות המשפטית נלמד כי טענת השיהוי תוכרע על פי האיזון בין היסודות הנ"ל ויילקחו בחשבון במיוחד אינטרס שמירת החוק.

 

העתירה אמנם הוגשה במסגרת הזמן המותר, אך לוקה בשיהוי שכן ידוע היה לעותרת, כי בית הספר צריך היה להתחיל לפעול במרץ 2012 וכי הזוכה פעלה ופועלת בכדי להפעיל את בית הספר, ולפיכך מצב הדברים נוטה לעבר היות המעשה עשוי.

 

לעניין הפגמים בערבות הבנקאית, אכן הכלל הוא כי פגמים בערבות הבנקאית יגרמו לפסילת ההצעה וכי רק חריג שבחריגים יגרמו להצעה לא להיפסל וזאת כאשר אופי הפגם הוא טכני ברור וגלוי, כגון טעות קולמוס או טעות בלתי משמעותית של חישוב, וכאשר הפגמים אינם מסכלים את מטרת הערבות ואף לא עומדים בסתירה לעיקרון השוויון. ובמקרה דנן, סבר בית המשפט, כי הפגם בערבות הבנקאית היה בתום לב ומהיסח הדעת ולא מתוך כוונה לזדון ואין בטעות או בתיקונה כדי להוות יתרון כלשהו למציע.

 

 

בשקלול מידתי, ראוי ונכון, כאשר מחד, מדובר בפגמים טכניים בתום לב שלא הקנו יתרון לזוכה ולא פגעו בערך השוויון והתחרות ההוגנת, והצעת הזוכה הינה גם הזולה יותר, ומאידך, אנו עומדים בפני מעשה עשוי, שיהוי מהותי, ועוד, אין מקום להתערב בהחלטת ועדת המכרזים, דן בית המשפט את העתירה לדחייה.

 

לאור התוצאה, העותרת חויבה לשאת בהוצאות המועצה האזורית ודרכא בתי ספר בסכום של 15,000 ₪ לכל אחת.

 

 

 

**מובא לעיל מידע כללי בלבד אשר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי **