צוואה משותפת והדדית

צוואה הדדית נועדה להבטיח לבני הזוג שקט נפשי: היתרון שבעריכת צוואה הדדית הוא בכך שבן הזוג שנותר בחיים מקבל את הזכות להשתמש בנכסי העיזבון למשך כל ימי חייו, ובכך נמנע מאבק עתידי אפשרי בין בן הזוג הנותר בחיים, לבין ילדי המנוח, אשר כיורשים חוקיים בהיעדר צוואה, הם עלולים לדרוש את חלקם בעיזבון, לעיתים תוך מימוש זכותם למכירת בית המגורים (והוצאת בן הזוג הנותר בחיים מן הבית). חָשׁוּב לציין, כי עימות כמתואר לעיל, עשוי להיות ממשי, במיוחד כאשר לא בנישואין ראשונים עסקינן, והיורשים החוקיים, בנוסף לבן הזוג הנותר בחיים, הם ילדי המנוח מנישואיו הקודמים. במקרה כזה, העימות בין ילדי המנוח מנישואיו הקודמים, לבין בן הזוג לו נישא בנישואין שניים, עלול להיות חריף ביותר. העברת כל הרכוש לבן הזוג שנותר בחיים, תוך קביעת תנאי, כי לאחר פטירתו יועבר הרכוש לילדים, מאפשרת לו להמשיך לנהל את חייו, לפחות מן הבחינה הכלכלית, ללא עימותים מיותרים עם יורשים אחרים. חשיבות הניסוח המשפטי של צוואה הדדית: עריכת צוואה הדדית והוראותיה צריכה להתבצע בניסוח משפטי התואם הן את הוראות החוק והן את רצון המצווים. על הניסוח להיות רהוט, ברור ושאינו משתמע לשני פנים לעניין דרך העברת הנכסים לכל יורש ויורש. על כתב הצוואה להיחתם בפני שני עדים, להם אין טובת הנאה ישירה או עקיפה מהירושה לפי כתב צוואה, או בפני נוטריון. את הצוואה ההדדית חשוב להפקיד בצורה הנכונה: בין במשרד עורך-הדין/נוטריון אשר ערך הצוואה, ובין בידי הרשם לענייני ירושה, זאת למען שיהיה אפשר לאתר אותן בקלות לאחר פטירת המנוח. הפסיקה קבעה, כי בצוואה הדדית קיים אינטרס הסתמכות אשר ראוי להגן עליו וכי לאור אינטרס זה, ביטול צוואה הדדית לאחר שאחד מהמצווים נפטר, היא פעולה הנגועה בחוסר תום לב. (לעניין זה יפים דבריו של השופט ברק בע"א 4402/98). סוגיית הצוואה ההדדית היא סוגיה אשר התפתחה מדיני היושר האנגליים, והמקור שלה הינו בפסק - הדין שניתן ע"י השופט Camden ב- 1769. במשפט האנגלו-אמריקאי, רואים את הצוואה ההדדית, כצוואה אשר הגיעה אל סיומה עם מותו של אחד מהמצווים. העיקרון המנחה את השותפים לעריכת הצוואה ההדדית הינו עיקרון ההישארות בחיים: בצוואות ההדדיות - ההסתמכות ההדדית על עיקרון ההישארות בחיים היא מותנית. ובבואם של בתי המשפט לבחון את תוקפן של הצוואות ההדדיות, יש לקרוא את הצוואות כשהן כוללות בתוכן תנאי מכללא זה, אלא אם כן נקבע מפורשות אחרת בצוואה. חשוב לציין, כי המגמה בפסיקה היא שלא ליתן משמעות לעובדה שצוואה הדדית נערכה במסמך אחד או בשני מסמכים נפרדים. המשמעות של צוואה משותפת והדדית: יפים דבריו של כב' השופט בדימוס, הנשיא אהרון ברק, בעניין הפרשנות שנתן למשמעותה של צוואה משותפת והדדית : " צוואה הנה משותפת, כאשר היא תוצאה של החלטה משותפת בדבר תוכנה. צוואה משותפת היא הדדית, כאשר ההסדרים שקבע אחד המצווים מבוססים על ההסדרים שקבע המצווה השני, ולא היו נערכים לולא הסדרים אלה." (א' ברק, פרשנות במשפט – תשס"א, פרק 5 – פרשנות הצוואה, עמ' 69) מתי מקובל לערוך צוואה הדדית ו/או צוואות הדדיות ו/או צוואה משותפת והדדית ו/או צוואות משותפות והדדיות? עריכת צוואה הדדית, מקובלת לרב בין בני זוג, אשר רוצים להבטיח כי במוות של מי מהם חו"ח, בן הזוג שנותר בחיים, לא יהיה נתון לחסדיו של אף אחד, ויוכל לחיות ברווחה מבלי לחשוש שהיורשים הנוספים על פי חוק הירושה (למשל הילדים), "ישימו" ידם על העיזבון. היינו, היו מקרים רבים למשל, בהם בני זוג לא ערכו ביניהם צוואה הדדית, ואז כשאחד מבני הזוג הלך לעולמו, ילדיהם של בני הזוג דרשו לחלק את העיזבון בהתאם לחוק הירושה, לפיו חצי מעיזבון הנפטר יעבור בירושה לבן הזוג שנותר בחיים וחצי מעיזבון הנפטר יעבור בירושה לילדיו. דרישה מעין זו, במקרים רבים גרמה והביאה למצב לפיו בן הזוג שנותר בחיים, נאלץ למכור את הדירה המשותפת ולהעביר חלק מכספי המכירה לילדים. סיטואציה זו, הנה סיטואציה אשר הותירה את בן הזוג שנותר בחיים ללא בית. כאמור, צוואות הדדיות בין בני זוג הן אכן הנפוצות ביותר, אולם אין סיבה שלא להכיר בצוואות הדדיות שבין אחיות, למשל, שהתגוררו יחדיו בדירת מגורים וניהלו משק בית משותף, במסגרת המוסד של צוואה הדדית. (ת"ע 4860/99 בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב). כך גם פסק השופט קיסטר בפרשת שפיר שנדונה בבית המשפט העליון, ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר פ"ד כז (2) 373, שם ערכו שני אחים צוואות שמבחינת התוכן שלהן היו הדדיות : " אכן, אצלנו המחוקק לא קבע מוסד של צוואות הדדיות, וכן, לא קבע צורתן ותוצאתן...אין מניעה ששני בני אדם יעשו צוואות האחד לטובת חברו, ובעיקר מקובל הדבר בין בני זוג. אין פסול בעריכת צוואות כאלה." המגמה בפסיקה בכל בקשור למוסד הצוואות המשותפות והדדיות: חשוב לציין כי, המגמה בפסיקה היא, להכיר בצורך לפרש בצורה ייחודית צוואות הדדיות. היינו, מגמת הפסיקה הנה, כי יש להתחשב באומד דעתם המשותף של שני המצווים בצוואה הדדית וכי אין להסתפק באומד דעתו של צד אחד בלבד. ע"א 490/99 הקדש מנחם ובלומה אטינגר נ' אבן טוב, פ"ד נז (5) 145,155. הפסיקה קבעה, כי צוואה הדדית הנה צוואה השונה במהותה מצוואה רגילה: בצוואה הדדית קיים אינטרס ההסתמכות של המורישים האחד על השני, ואשר עליו החובה להגן. יתרה מזו, המחוקק ביקש לקבוע הסדרים אשר מגבילים את יכולת חזרתו של מצווה מצוואתו ההדדית והמשותפת. עוד ביקש המחוקק לקבוע מהם תנאים שונים אשר יש להחיל במצבים בהם יחליט לחזור מצווה מצוואתו ההדדית. התנאים מפורטים בסעיף 8 א' לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"): "8א. צוואות הדדיות (א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור, יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד (בסעיף זה - צוואות הדדיות. (ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה: (1) בחייהם של שני בני הזוג: המצווה מבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות ההדדיות של שני המצווים; (2) לאחר מות אחד מבני הזוג: (א) כל עוד לא חולק העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש, מכל מנה ומכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת; (ב) לאחר חלוקת העיזבון - בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה ההדדית לעיזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש; (ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה." לסיכום: צוואה הדדית היא צוואה הנערכת ע"י בני זוג במשותף, במסמך אחד או בשניים, ובה קובעים בני הזוג הוראות זהות שיחולו על שניהם, בנוגע לחלוקת הרכוש, לאחר פטירת כל אחד מהם. הנוסח הנהוג והמקובל של צוואה הדדית קובע כי לאחר פטירת אחד מבני הזוג, בן הזוג הנותר בחיים יורש אותו ומחזיק בכל הרכוש והכספים של שני בני הזוג, כל זאת מתוך מטרה שרק לאחר פטירת בן הזוג השני, ירשו הילדים המשותפים את העיזבון. בעריכת צוואה הדדית כל אחד מבני הזוג מסתמך על עקרון ההדדיות בכך שהוראות הצוואה יחייבו גם בן הזוג השני והצוואה לא תשונה, אף לאחר פטירתו של אחד מבני הזוג. עריכת צוואה, ובמיוחד צוואה הדדית – לא רק מעניקה שקט נפשי לבני הזוג ו/או לילדיהם/יורשיהם, אלא מבטיחה כי בתום לב מלא יוסדרו ענייני עזבונם של בני-הזוג ביום חליפתם. המחשבה לעתיד, לשמירה על שלימות המשפחה ומניעת יריבויות – יש בה אך גדולה וצדקה. והרי ידוע כי עריכת צוואה היא סגולה לאריכות ימים ושנים.

Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square